ברגים לקידוח עצמי משושה בתקן אמריקאי (הידועים גם בתור ברגים עם ראש משושה) מחולקים בדרך כלל לשיניים גסות ושיניים עדינות לשני מפרטים. ההבדל בין שני המפרטים הוא המרווח והעומק של החוטים. לחוטים גסים יש מרווח חוטים גדול יותר וחוטים עמוקים יותר והם מתאימים לחומרים רופפים יותר כמו עץ. הם משמשים בדרך כלל בבנייה, ייצור רהיטים, עיבוד עץ ויישומים אחרים שבהם נדרש קיבוע בחומרים רופפים. לחוטים עדינים יש מרווח חוטים קטן יותר וחוטים רדודים יותר והם מתאימים לחומרים קשים יותר כמו מתכת. הם משמשים בדרך כלל בייצור מתכת, ציוד מכני, רכב ויישומים אחרים הדורשים תיקון בחומרים קשיחים. בעת רכישת ברגי קידוח משושה, ניתן לבחור מפרט שיניים גס או עדין בהתאם לצרכי השימוש בפועל כדי להבטיח את ההתאמה לחומר ולאפקט הקיבוע.
למעשה, חלוקת השיניים הגסות והשיניים העדינות של הברגים המשושים העצמיים הסטנדרטיים האמריקאיים (ברגים עצמיים עם ראש משושה) אינה קיימת. ברגי קידוח משושה בתקן אמריקאי מסווגים לפי גודל הברגה, אורך, קוטר וסוג החומר, ולא לפי שיניים גסות ועדינות להבחין. גודל הברגה של ברגי קידוח עצמי משושה מצוין על ידי UNC(Unified National Coarse) או UNF(Unified National Fine). חוטי UNC הם חוטים גסים עם מרווח חוטים גדול ומתאימים לחומרים רופפים כמו עץ. חוט UNF הוא חוט עדין, מרווח החוטים שלו קטן, מתאים לחומרים קשים, כמו מתכת. לכן, בקניית ברגים לקידוח עצמי משושה בסטנדרט אמריקאי, תוכלו לבחור את גודל הברגה המתאים (UNC או UNF) ופרמטרים נוספים בהתאם לצרכים הספציפיים שלכם, ולא את הסיווג של שיניים גסות ועדינות. עבור תרחישי יישום ספציפיים, עדיף להתייחס לתקנים הרלוונטיים או להתייעץ עם אנשי מקצוע לקבלת מידע מדויק. אני מצטער על הבלבול.
