1. שיטת טיפול בחום: ניתן לבחור שיטות טיפול בחום שונות לפי אובייקטים ומטרות שונות.
פלדה מרווה ומחוסמת: חיסום בטמפרטורה גבוהה לאחר הרוויה (500-650 מעלות )
פלדה קפיצית: מחוסמת בטמפרטורה בינונית לאחר ההמרה (420-520 מעלות)
פלדה מקרבת: מרווה לאחר הקרבורה ולאחר מכן מחוסמת בטמפרטורה נמוכה (150-250 מעלות)
לאחר כיבוי פלדות פחמן דל ופחמן בינוני (סגסוגת) למרטנזיט, עם עליית טמפרטורת החיסום, הכלל הוא שהחוזק פוחת, בעוד הפלסטיות והקשיחות גדלות. עם זאת, בשל תכולת הפחמן השונה בפלדות פחמן נמוכות ובינוניות, השפעת טמפרטורת החיסום עליהן שונה. לכן, על מנת להשיג תכונות מכניות מקיפות טובות, ניתן לנקוט בגישות הבאות:
(1) בחר פלדה דלת פחמן (סגסוגת), מרוווה ומזינה בטמפרטורה נמוכה מתחת ל-250 מעלות כדי להשיג מרטנזיט דל פחמן. על מנת לשפר את עמידות הבלאי של פני השטח של סוג זה של פלדה, הדרך היחידה להגדיל את תכולת הפחמן של כל שכבת פני השטח היא לבצע קרבוריזציה של פני השטח, הנקראת בדרך כלל פלדה מבנית מקרבת.
(2) השתמשו בפלדת פחמן בינונית עם תכולת פחמן גבוהה, ולאחר ההמרה בצעו טמפרטורת טמפרטורות גבוהות (500-650 מעלות ) (מה שנקרא טיפול הרוויה וטמפרינג), כך שהיא תוכל לשמור על חוזק מספיק במארז. של פלסטיות גבוהה, נקרא בדרך כלל זה. פלדת הכיתה היא פלדה מרווה ומחוסמת. אם ברצונך להשיג חוזק גבוה, אך מעדיף להפחית את הפלסטיות והקשיחות, ניתן לאמץ טמפרטורת טמפרטורות נמוכות להרוויה המכילות זהב עם תכולת פחמן נמוכה, ומה שנקרא "פלדה בעלת חוזק אולטרה-גבוה" מושג.
(3) פלדות עם תכולת פחמן בין פחמן בינוני לפחמן גבוה (כגון פלדה 60, 70) וכמה פלדות פחמן גבוהות (כגון פלדה 80, 90), אם נעשה בהן שימוש לייצור קפיצים, על מנת להבטיח גבול אלסטי גבוה , מגבלת תפוקה ומגבלת עייפות, הטמפרטורה הבינונית לאחר ההמרה מאומצת.
(4) דקרבוריזציה: מתייחס לאובדן פחמן על פני השטח של חומרי מתכת ברזליים (פלדה). יהיה דה-קרבור לאחר טיפול בחום. מותרת שחרור קל. עומק שכבת הפירוק משפיע על קשיות פני השטח. ככל שהשכבה המפורקת עמוקה יותר, כך ערך קשיות פני השטח קטן יותר.
הזיהוי הספציפי מבוסס על GB3098.1.
2. תהליך פעולה: חישול (פלדת פרלייט)
1. טיפול בחימום מוקדם: מנרמל
מזג בטמפרטורה גבוהה (פלדה מרטנסיטית)
(1) מטרת הנרמול היא לעדן את הגרגירים, להפחית את מידת הרצועות במבנה, ולהתאים את הקשיות כדי להקל על העיבוד. לאחר נורמליזציה, לפלדה יש גרגרים עדינים שווים.
2. מרווה: מחממים את גוף הפלדה לכ-850 מעלות למרווה. ניתן לבחור את מצע ההמרה בהתאם לגודל חתיכת הפלדה וליכולת ההתקשות של הפלדה. בדרך כלל, ניתן לבחור מים או שמן, או אפילו מרווה אוויר. פלדה במצב מרווה יש פלסטיות נמוכה ולחץ פנימי גבוה.
3. חישול:
על מנת שהפלדה תהיה בעלת פלסטיות גבוהה, קשיחות וחוזק מתאים, הפלדה מחוסמת בטמפרטורה גבוהה של כ-400-500 מעלות. הפלדה בעלת רגישות רבה יותר לשבריריות מזג חייבת להתקרר במהירות לאחר הטיהור כדי לדכא את התרחשות שבירות מזג.
אם החלק נדרש להיות בעל חוזק גבוה במיוחד, הוא עובר מזגן בכ-200 מעלות צלזיוס כדי לקבל מבנה מרטנזיט מחוסם פחמן בינוני.
(2) פלדה קפיצית:
1. כיבוי: כיבוי שמן ב-830-870 מעלות.
2. טמפרור: טמפרור מבוצע בערך ב-420-520 מעלות כדי להשיג מבנה טרוסטיט מחוסמ.
(3) פלדה מקרבת:
1. קרבוריזציה: מעין טיפול בחום כימי, המתייחס לחדירת יסוד C אל פני השטח של חלקי פלדה בתווך פעיל המכיל יסוד כימי מסוים בטמפרטורה מסוימת. תהליך חימום מוקדם (850 מעלות) קרבוריזציה (890 מעלות) פיזור (840 מעלות)
2. מרווה: עבור פלדה קרבורית מפחמן וסגסוגת נמוכה, משתמשים בדרך כלל בכיבוי ישיר או בכיבוי חד פעמי.
3. טמפרור: טמפרור בטמפרטורה נמוכה להעלמת מתח פנימי ולשיפור החוזק והקשיחות של השכבה המקוררת.
