מבנה נתיך

מבנה נתיך
הזרם הנקוב של ההיתוך אינו שווה לזרם הנקוב של הנתיך. הזרם הנקוב של ההיתוך נבחר בהתאם לזרם העומס של הציוד המוגן. הזרם הנקוב של הנתיך צריך להיות גדול מהזרם הנקוב של ההיתוך והוא נקבע בשילוב עם המכשיר החשמלי הראשי.
נתיך מורכב בעיקר משלושה חלקים: נמס, קליפה ותמיכה. ההיתוך הוא מרכיב המפתח השולט במאפייני ההיתוך. החומר, הגודל והצורה של ההיתוך קובעים את מאפייני ההיתוך. חומרי התכה מחולקים לשתי קטגוריות: נקודת התכה נמוכה ונקודת התכה גבוהה. לחומרים עם נקודת התכה נמוכה כמו עופרת וסגסוגות עופרת יש נקודות התכה נמוכות וקל להתיך אותם. בשל ההתנגדות הגדולה שלהם, גודל החתך של ההיתוך גדול יותר, ויותר אדי מתכת נוצרים במהלך היתוך. הם מתאימים רק לחיבור עם יכולת שבירה נמוכה. התקן. לחומרים עם נקודת התכה גבוהה כמו נחושת וכסף יש נקודות התכה גבוהות ואינם קלים להתיך. עם זאת, בשל ההתנגדות הנמוכה שלהם, ניתן ליצור מהם גדלי חתך קטנים יותר מאשר נמסים בנקודת התכה נמוכה. פחות אדי מתכת נוצרים בעת היתוך, כך שהם מתאימים לנתיך בעל יכולת שבירה גבוהה. צורת ההיתוך מתחלקת לשני סוגים: נימה וסרט. שינוי צורת החתך המשתנה יכול לשנות באופן משמעותי את מאפייני ההיתוך של הפתיל. לנתיכים יש עקומות אופייניות להיתוך שונות, שיכולות להתאים לצרכים של סוגים שונים של חפצי הגנה.
מאפיינים של אמפר שנייה:
פעולת הפתיל מושגת על ידי התכה של הנמס. לפיוז יש מאפיין מאוד ברור, שהוא המאפיין של אמפר שניה.
עבור ההיתוך, מאפייני זרם הפעולה וזמן הפעולה שלו הם מאפייני האמפר-שנייה של הנתיך, הנקראים גם מאפייני השהייה הפוכים, כלומר: כאשר זרם עומס יתר קטן, זמן ההיתוך ארוך; כאשר זרם עומס יתר גדול, זמן ההיתוך קצר.
כדי להבין את המאפיינים של אמפר-שנייה, אנו יכולים לראות מחוק ג'ול ש-Q=I2*R*T. במעגל סדרתי, ערך ה-R של הפתיל הוא בעצם ללא שינוי, וייצור החום הוא פרופורציונלי לריבוע הזרם I ולזמן החימום T פרופורציונלי, כלומר: כאשר הזרם גדול יותר, הזמן הנדרש עבור ההמסה להמסה קצרה יותר. כאשר הזרם קטן, הזמן הנדרש להמסה ארוך יותר. גם אם קצב צבירת החום קטן מקצב פיזור החום, טמפרטורת הפתיל לא תעלה לנקודת ההיתוך, והפתיל אפילו לא יימס. לכן, בתוך טווח זרם עומס יתר מסוים, כאשר הזרם חוזר לקדמותו, הפתיל לא יתפוצץ ואפשר להמשיך להשתמש בו.
לפיכך, לכל התכה יש זרם התכה מינימלי. בהתאם לטמפרטורות שונות, זרם ההיתוך המינימלי שונה גם הוא. למרות שזרם זה מושפע מהסביבה החיצונית, ניתן להתעלם ממנו ביישומים מעשיים. היחס בין זרם ההיתוך המינימלי של ההיתוך לזרם המדורג של ההיתוך מוגדר בדרך כלל כמקדם ההיתוך המינימלי. מקדם ההיתוך של נמסים בשימוש נפוץ גדול מ-1.25, כלומר נמס עם זרם נקוב של 10A לא יימס כאשר הזרם נמוך מ-12.5A.
ניתן לראות מכאן שביצועי ההגנה מפני קצר חשמלי של הנתיך מצוינים, וביצועי הגנת עומס יתר ממוצעים. אם באמת צריך להשתמש בו בהגנה מפני עומס יתר, יש צורך להתאים בזהירות את זרם עומס יתר הקו ואת הזרם הנקוב של הנתיך. לדוגמא: נמס 8A משמש במעגל 10A להגנה מפני קצר חשמלי והגנה מפני עומס יתר, אך מאפייני הגנת עומס יתר בשלב זה אינם אידיאליים.
בחירת הנתיכים תלויה בעיקר במאפייני ההגנה של העומס ובגודל זרם הקצר. עבור מנועים בעלי קיבולת קטנה וקווי תאורה מסועפים, נתיכים משמשים לעתים קרובות כהגנה מפני עומס יתר וקצר, כך שמקדם ההיתוך של ההיתוך צפוי להיות קטן כראוי. בדרך כלל נעשה שימוש בנתיכים מסדרת RQA עם התכת סגסוגת עופרת-פח. עבור מנועים בעלי קיבולת גדולה יותר ותאי תאורה, יש לשקול הגנה מפני קצר חשמלי ויכולת פריצה. בדרך כלל, נעשה שימוש בנתיכים מסדרת RM10 ו-RL1 בעלי יכולת שבירה גבוהה יותר; כאשר זרם הקצר גדול, יש להשתמש בנתיכים מסדרות RT0 ו-RTl2 עם פונקציית הגבלת זרם.
ניתן לבחור את הזרם הנקוב של ההיתוך באופן הבא:
1. כאשר מגנים על עומסים יציבים ללא תחילת תהליך כגון קווי תאורה, נגדים, תנורים חשמליים וכו', הזרם הנקוב של ההיתוך גדול מעט או שווה לזרם הנקוב במעגל העומס.
2. ניתן לבחור את זרם ההיתוך להגנה על מנוע עובד יחיד לטווח ארוך לפי זרם ההתחלה המרבי, או לפי הנוסחה הבאה:
IRN גדול או שווה ל-(1.5~2.5)IN
בנוסחה, IRN--נמס מדורג זרם; זרם נקוב במנוע IN--. אם המנוע מתניע לעתים קרובות, ניתן להגדיל את המקדם בנוסחה ל-3~3.5 בהתאם למצב בפועל.
3. הגן על מספר מנועים הפועלים לטווח ארוך (קווי אספקת חשמל)
IRN גדול או שווה ל-(1.5~2.5)IN max+ΣIN
IN max - הזרם הנקוב של מנוע בודד בעל הקיבולת הגדולה ביותר. בשאר. סכום הזרם הנקוב של המנוע.