1. איך להרוות אבל לא קשה?
לעתים קרובות נשמע באתר ההמרה שחלקים מרווים ללא התקשות. מטרת ההמרה היא לשפר את קשיות החלקים, לא קשה לא נקרא מרווה. נראה שהוא נכבה מבחוץ, אבל הפנים לא נכבה. ישנן שלוש סיבות לכיבוי ולא להתקשות:
(1) טמפרטורת ההמרה (טמפרטורת ההזיז) אינה מספיקה או שזמן ההחזקה אינו מספיק, וההסתרה אינה מלאה;
(2) קצב קירור לא מספיק;
(3) תערובת.
ניתן לאמץ את שלושת האמצעים הבאים למטרה זו:
(1) בהתחשב אם טמפרטורת ההיסטרות של שכבת ההתקשות על פני החלקים מספיקה,
יש צורך לקבוע נקודה זו. הטמפרטורה המצוינת על המדחום או נייר ההקלטה היא הטמפרטורה של קצה הצמד התרמי, לא הטמפרטורה של החלק. יש לציין שאנו רוצים את הטמפרטורה של החלקים עצמם.
(2) שקול אם קירור מהיר מספיק. על מנת להרוות ולהקשיח פלדה, יש לקרר אותה בקצב גבוה מקצב הקירור הקריטי. ביניהם, בעיר האזור הקריטי (כ-550 מעלות) יש לקרר במהירות של כ-160C/S או יותר. כמו כן יש לבדוק את טמפרטורת המרווה ושיטת הערבוב. בנוסף, חלקים הממוקמים במיכל או בכלוב עבור מרווה אצווה (מרווה קבוצתית), וחלקים בודדים מרווה שני אפקט קירור שונה, ולכן עלינו לשים לב לדרך של תנור.
(3) מה הבעיה בערבוב? ערבוב הוא המסוכן ביותר בטיפול בחום. אם מתרחש ערבוב, לא ניתן להשיג את אפקט ההמרה הצפוי. הדרך הקלה ביותר לגלות אם התערובת מעורבת היא להשתמש במבחן הניצוץ. שיטת בדיקת הניצוץ יכולה לבדוק את התערובת לפי ייעול הניצוץ והפריחה היבשה של פחמן. אז אנשי טיפול בחום כדי לשלוט בשיטה זו, לפני טיפול בחום חייב לעשות את בדיקת הניצוץ, כדי לבדוק את החומר הראשון.
נקטו את האמצעים לעיל בו זמנית, אך שימו לב גם לטיפול של דה-קרבוניזציה או חמצון פני השטח, התקשרות העור. אם התנור הוא carburizing אווירה, עדיף להוסיף חנקן.
ניתן להשתמש בשיטה של shot peening כדי להסיר את עור התחמוצת. בנוסף, כאשר שאריות האוסטניט גדולות יותר, זה יוביל גם לחוסר קשיות מרווה, שהיא המקרה הטוב ביותר של טיפול בקור. הקשיות משתפרת על ידי טיפול בקור.
2. מה גורם לנקודות רכות?
קשיות החלקים לאחר טיפול בחום (מרווה, מזג) נבדקת בדרך כלל על ידי דגימה. בקשיות הנמדדת, אם הערך אינו אחיד, זה מצביע על כך שיש נקודות רכות. הסיבה הבסיסית לנקודה רכה היא כיבוי לא אחיד ולא טמפרטורת מזג לא אחידה. זה לא כל כך שטמפרטורת ההמרה היא לא אחידה, אלא שהקירור לרוב לא אחיד. אם הפלדה נחשבת לבעלת מוליכות תרמית טובה, אז קצב קירור לא אחיד וכתוצאה מכך נקודות רכות, שיקול זה מתאים יותר. כמובן, אם התרחשות של שחרור פחמן מקומי, או קרבוריזציה מקומית, גם אם הקירור אחיד, תיצור גם נקודה רכה מרווה, וכתוצאה מכך קשיות לא אחידה. כל עוד לא מדובר בחומר לא אחיד, אפשר לחשוב שקשיות לא אחידה נגרמת מקירור לא אחיד.
אמנם לטמפרטורת החיסום יש נקודות לא אחידות ורכות, אבל כל עוד טמפרטורת החיסום והולכת החום של הפלדה משתלבים בחשבון, טמפרטורת הטמפרור לא אחידה היא לא כל כך חמורה. אז הנקודות הרכות נגרמות בעיקר מקירור לא אחיד. מכיוון שהמזה לא תתרחש הבעיה של קשיות לא אחידה, אז אם יש נקודה רכה, השיקול הראשון צריך להיות התוצאה הרעה של כיבוי לא אחיד. מובן מאליו שקשיותם של חלקים שנכבו מהשלם גבוהה מהקשיות שנקבעה, אשר נגרמת כתוצאה מחסום לא מספיק; להיפך, אם הקשיות נמוכה, היא נגרמת על ידי מזג יתר. במילה אחת, הקשיות הלא אחידה של כיבוי חלקים נגרמת על ידי כיבוי לא אחיד. אז הדבר הראשון שיש לשים לב אליו הוא ההמרה האחידה.
כהערה צדדית, הדיוק של בודק קשיות Rockwell צריך להיות: HRC soil 1; הדיוק של קשיות Shaw צריך להיות Hs 3.
3. כיצד נגרם חישול וריכוך לא מספקים?
ישנם מקרים של אי ריכוך בחישול, שזו התופעה של חישול לקוי. רוב הסיבות לחישול לקוי הן קצב קירור לא תקין. . באופן כללי, באופן עקרוני, חישול נעשה על ידי קירור תנור. אבל עבור חלקים קטנים, או התקשות טובה של חלקי פלדה, עם קירור תנור יהיה מהיר באופן בלתי צפוי ויגרום ריכוך קטן מספיק. קצב הקירור מטמפרטורת ההתחזקות לכ-550 מעלות צלזיוס הוא היעיל ביותר בריכוך, וחשוב שהפלדה תתקרר לאט מאוד בטווח טמפרטורות זה. במקרים מיוחדים, עדיף להשתמש בחישול איזותרמי, כלומר, מטמפרטורת האוסטניטיזציה לתוך תנור הטמפרטורה הקבועה של 650 ~ 680C לעיבוד איזותרמי, אם השימוש בחישול איזותרמי, לא משנה כמה יכולת התקשות טובה, פלדה יכולה להיות חישול מלא בריכוך .
4. מהי הסיבה לריכוך פני השטח של החלקים הרווים פני השטח?
באופן כללי, קשיות פני השטח של החלקים המקרבורים והמרווים בתדירות גבוהה רכה יותר מזו של התת-קרקע הסמוך לפני השטח, בעיקר בגלל שאריות האוסטניט בשכבת פני השטח. יש לחץ שיורי (σr) על פני החלק המרוווה על פני השטח, כך שהמשטח צריך להיות קשה, אך הוא רך בגלל נוכחות שארית אוסטניט.
טיפול קר במשטח זה מתקשה ומגביר את הקשיות, מה שמעיד על שאריות אוסטניט.
לכן, חלקים מרווים על פני השטח צריכים עמידות בפני שחיקה, בדרך כלל יש להשתמש בטיפול קר. באופן טבעי, המקום הקר חייב להיות מזג בטמפרטורה שצוינה (180 ~ 200 מעלות).
אם משחררים את המשטח, כמובן שקשיות פני השטח יורדת. חלקים מוקשים על פני השטח הם לרוב חלקים מוגמרים, כך שהגורם לריכוך פני השטח הוא לא כל כך דה-קרבוניזציה כמו שארית אוסטניט. האם הגורם לריכוך פני השטח הוא דה-קרבוניזציה של פני השטח או שאריות אוסטניט? כל עוד הטיפול בקור יבין.
אם הקשיות גדלה לאחר טיפול בקור, זהו הריכוך שנגרם משאריות אוסטניט: אם הקשיות אינה משתנה, ניתן להסיק שהריכוך נגרם על ידי דה-קרבוניזציה.
5. איך בודקים אם הוא עבר מזג בטמפרטורה גבוהה?
התקשות טמפרור משנית של פלדה במהירות גבוהה (SKH) ופלדת מעטפת (SKOIl). - בדרך כלל לאמץ טמפרטורת טמפרטורה גבוהה (500 ~ 700C). עם זאת, קשה לקבוע האם מדובר בחלקים ללא חישול לאחר ההמרה או בחלקים שהוקשו בחיסול משני רק על ידי בדיקת קשיות החלקים. במקרה זה, כל עוד הטמפרור ב-400 מעלות : כלומר, דרך חיסום של 400 מעלות, אם ההתקשות (HRC) לא משתנה, מוכח שהחלקים עברו שני מזג (טמפרור בטמפרטורה גבוהה); להיפך, אם הקשיות מופחתת, מוכח שהיא לא עברה מזג על ידי טמפרטורה גבוהה.
